אודות טבק
צמח הטבק שייך למשפחת הסולניים, הכוללת גם את תפוח האדמה, החציל, העגבנייה והפלפל. הצמח מספק יבול שנתי או רב-שנתי לעתים – גזע הצמח ישר בגובה 1-3 מטרים, בעל עלים אליפטיים או אזמליים המכילים מלחים מינרליים, סוכרים, חלבונים, שרפים, תמציות ארומטיות, תרכובות נדיפות וניקוטין. על הצמח הטבק גדלים פרחים יפים בצורת קלח, בעוד הפירות הינם קפסולות המכילות זרעים חומים זעירים, עגולים או אליפטיים בצורתם, הנשארים חיוניים במשך 4-5 שנים בתנאי סביבה רגילים. החל מהמאה ה-16 צמח הטבק התפשט במהירות מאמריקה לרחבי העולם. הצמח נחלק לשורה של זנים שונים הודות ליכולתו המצוינת להסתגל לסביבות שונות. כיום מגדלים טבק בלמעלה ממאה מדינות, רובן מדינות מתפתחות. היבשות שבהן חקלאות הטבק היא הנפוצה ביותר הן אסיה (בעיקר בסין, בהודו וטורקיה) ואמריקה (ארה"ב וברזיל), אך הצמח גדל גם באירופה (באיטליה, יוון, בולגריה, פולין ורוסיה), אפריקה (זימבבואה ומלאווי) ואוקיאניה (אוסטרליה וניו זילנד).
בכל אזור מתקבלות תוצאות שונות, מכיוון שלאקלים ולאדמה באזור הגידול יש תפקיד מכריע.
תולדות הטבק
הטבק לא הגיע לאירופה עד שאמריקה התגלתה, אך העמים הילידים ביבשת אמריקה כבר עישנו אותו למטרות פולחן במשך זמן רב
ראה עוד
ראה עוד טבק עושן עוד מימי קדם. בעידן הפרה-קולומביאני עישון טבק היה מושרש עמוקות במנהגים, בתרבות ובטקסים הדתיים של כל הקבוצות האתניות של הילידים. כשכריסטופר קולומבוס וצוותו עגנו באי סן סלבדור ב1492, הם שמו לב שרבים מהילידים החזיקו בידם מעין מקל שבוער בקצה אחד ומהקצה השני שאפו את העשן. במהלך המאה ה-16 הטבק התפשט מהעולם החדש לאירופה. טבק נראה גדל לראשונה בגנים המלכותיים בליסבון ב1558. השגריר הצרפתי ז'אן ניקוט שלח את הזרעים מפורטוגל לצרפת לקראת 1560. תחילה, "דשא אמריקאי" חדש זה שימש בעיקר למטרות רפואיות, שכן האמינו שהוא מרפא מחלות רבות וזו הסיבה שהוא הפך לנחלתם של הרוקחים. נעשה שימוש בטבק כדי להילחם בדבר, כיבי קיבה ודלקת ריאות; האמינו כי פצעים הופכים לפחות קשים לאחר עישון טבק. כמו כן, טבק נחשב כתרופת פלא לעששת. במהלך המאה ה-17, המוניטין של הטבק כצמח מרפא דעך בהדרגתיות והחלו להשתמש בו למטרות הנאה. השימוש נעשה בצורות שונות בהתאם למעמדם החברתי של אנשים: חיילים לעסו את צמח הטבק, קצינים עישנו אותו במקטרת ואריסטוקרטים החזיקו אותו קרוב לנחיריהם כדי להתענג על הארומה שלו. במאה ה-18, כל גבר ממעמד הביניים ששאף להיות ג'נטלמן אמיתי היה צריך להיות עם אף לטבק. קופסאות הרחה זהובות עשויות היטב הפכו לסמל סטטוס של התקופה. במחצית הראשונה של המאה ה-19, סיגרים – שעושנו תחילה רק על ידי הספרדים – הפכו לפופולריים ביותר בחדרי אורחים ברחבי אירופה. במאה זו התפשט גם עישון הסיגריות שהפך לפופולרי יותר ויותר באירופה לאחר מלחמת קרים, כשהחיילים חזרו הביתה עם גלילי נייר קטנים מלאים בטבק. בראשית הימים, יצרו סיגריות בעבודת יד; רק בשנת 1880 הוצגה בארצות הברית המכונה המכנית הראשונה לגלגול סיגריות.
סוגי טבק עיקריים
ישנם מספר זנים של טבק הנבדלים זה מזה במאפיינים, במזג האוויר שנדרש לגידולם ובאופן הטיפול בעלים לאחר הקטיף.
ראה עוד
ראה עוד שלושת סוגי הטבק הנפוצים ביותר הם וירג'יניה, בורלי ואוריינטל. טבק וירג'יניה טבק וירג'יניה קיבל את שמו מהמדינה באמריקה שבה החלו הבריטים לגדל אותו לראשונה בשנת 1612. הוא שייך לקבוצת הflue-cured, כלומר העלים מיובשים בזרם אוויר חם. טבק זה פופולרי מאוד בשל טעמו המתון, העדין, הארומטי ויכולת הבעירה המצוינת שלו. מגדלים אותו בכל רחבי העולם: בצפון אמריקה (וירג'יניה, צפון ודרום קרולינה, ג'ורג'יה, פלורידה ואלבמה), דרום אמריקה (ארגנטינה וברזיל), אפריקה (דרום אפריקה, זימבבואה, מלאווי, טנזניה וזמביה), אסיה ( הודו, פקיסטן, הפיליפינים, דרום קוריאה, תאילנד, יפן ובעיקר בסין), באוקיאניה (אוסטרליה וניו זילנד) ובאירופה (מזרח אירופה, יוון ואיטליה). טבק בורלי טבק בורלי כהה יותר מזנים אחרים מכיוון שהוא מיובש באוויר, כלומר, העלים מיובשים באוויר הפתוח עד שהם מקבלים צבע שנע בין חום בהיר לחום כהה. הטעם דומה לטעם של סיגר. הוא מיוצר בעיקר בארה"ב, אך מגדלים אותו גם באירופה, אסיה, אפריקה, מרכז ודרום אמריקה. זני אוריינטל את כל זני הטבק האוריינטלי מייבשים בשמש. בדרך כלל העלים קטנים וצבעם צהוב-זהוב אך הם גם עשויים להיות כהים יותר, צבעם נע בין צהוב-ירוק לחום. מגדלים זנים ארומטיים להפליא אלו בעיקר באזורי החוף של מזרח הים התיכון, הים האגאי, ים המרמרה והים השחור.
תקנות
אנו מאמינים שענף הטבק צריך להיות כפוף למערכת של תקנות ותקנים המסוגלים הן להגן על הצרכנים והן ליישב את האינטרסים השונים המעורבים.
ראה עוד
ראה עוד מאות אלפי חקלאים מגדלים טבק ותעשיית הטבק מספקת מיליוני מקומות עבודה. המיסים הגבוהים ביותר מוטלים על מוצרי הטבק ולכן הם מהווים מקור הכנסה משמעותי בכל המדינות. למרות המודעות הנרחבת לסיכונים הבריאותיים שטבק גורם להם, כיום יש בעולם כמיליארד אנשים המעשנים. בהתבסס על השיקולים לעיל, למרות שייצור ומכירת מוצרי טבק מהווים מקור לדאגה רצינית בקרב חלק גדול מהציבור, הרעיון לאיסור טבק נראה כלא ריאלי. נדרשת גישה אובייקטיבית לנושא. דעתנו היא שעל יצרני הטבק לנהל את עסקיהם באחריות, בעוד שממשלות חייבות לפעול לאימוץ מסגרת רגולטורית מאוזנת המסוגלת לקחת בחשבון את הצרכים של כל בעלי העניין המעורבים: רשויות הבריאות, משרדי הכלכלה, חקלאים, יצרני הטבק, הצרכנים והאוכלוסיה שלא מעשנת. נדרשת מדיניות למניעת עישון ולהרתעה מעישון, קמפיינים ממוקדים בקפידה המיועדים לילדי בית ספר יסודי ומעלה, טיפול תומך לנגמלים מעישון ומידע מפורט וגלוי יותר אודות המוצרים בשוק. עם זאת, חשוב לא פחות לקחת בחשבון את ההשלכות הפוטנציאליות של תקנות מגבילות מדי שעלולות לתרום לצמיחת השוק השחור ולמכירת מוצרי טבק מזויפים או מיובאים בניגוד לחוק. הסיכונים הקשורים בשוק לא חוקי גדל יהיו משמעותיים לא רק במונחים של אובדן הכנסות ממסים, אלא בעיקר בסיכונים הנשקפים לבטיחות הצרכנים כתוצאה מהפחתת הפיקוח ההדוק המוטל על מוצריהם של החברות שפועלות בשוק כחוק.